ברט מקגורק, מבכירי ממשל ביידן, התראיין לפודקאסט של דן סנור (גילוי נאות וכו׳) והפריך שורה ארוכה של טענות ומיתוסים לגבי עסקת השבויים. כדאי מאוד להאזין, במיוחד על רקע העובדה שהוא שימש מטעם ממשל שהתנגש עם ישראל עד כדי אמברגו נשק. חמש הנקודות המרכזיות של ברט מקגורק על המו״מ לשחרור החטופים: 1. ״אפשר היה להחזיר את כולם כמעט מיד״ — מקגורק: בולשיט מוחלט לדבריו, עסקה כוללת בשלבים הראשונים הייתה מחייבת למעשה כניעה לתנאי חמאס, וגם אז לא הייתה סיבה להניח שחמאס ישחרר את כולם. ההערכה האמריקנית הייתה שחמאס מתכוון לשמור חלק מהחטופים במשך שנים כקלף מיקוח. 2. העסקה הראשונה קרסה בגלל חמאס — והמחלוקת הייתה על הנשים הצעירות מקגורק מספר שחמאס ניסה לעבור לשחרור גברים מבוגרים אף שעדיין החזיק נשים צעירות בחיים. מבחינת ישראל, הסכמה לדלג עליהן הייתה עלולה להיות גזר דין מוות עבורן. לכן ישראל התעקשה על השלמת הקטגוריה — וחמאס הפסיק את השחרורים. 3. לפני הכניסה לרפיח לא הייתה עסקה שחמאס עמד להסכים לה לדברי מקגורק, ישראל הסכימה לכמה מתווים קשים מאוד, כולל שחרור אסירים כבדים, וחמאס דחה אותם. גם המתווה הישראלי שעליו הכריז ביידן לא התקבל בידי חמאס. מקגורק מדגיש: לא היה רגע לפני רפיח שבו עסקה הייתה ממש בהישג יד. יתרה מזו, חמאס היה מחכה שנים לפני שישחרר את כולם. 4. הלחץ של ביידן לעצור לפני רפיח לא נבע מכך שישראל טרפדה עסקה לפי מקגורק, ביידן פשוט הגיע בשלב הזה למיצוי מהמלחמה ומהמשבר האזורי. ארה״ב דחפה להפחתת הלחימה ברמדאן — מהלך שמקגורק אומר שדווקא הפחית את התמריץ של חמאס להתגמש במו״מ. 5. סינוואר והלחץ הצבאי היו המפתח מקגורק אומר שכל עוד יחיא סינוואר היה בחיים, לא ראה אפשרות ממשית לעסקה, כולל לרבות באירוע רצח ששת החטופים שהוצג כאן כהקרבתם בידי הממשלה. הכניסה לרפיח הייתה חלק מהמהלך שהביא בסוף לחיסול סינוואר, ולדבריו הלחץ הצבאי הוא שהביא את חמאס לנקודות שבהן הסכים לעסקאות. מבחינתו, לחץ צבאי ועסקת חטופים לא היו חלופות — הלחץ היה המנוף שאפשר את העסקאות.