Rabbi Rick Jacobs, head of the Union for Reform Judaism, on Mamdani’s Oct. 7 statement: “Turning this anniversary into an indictment of the Jewish state is not only hurtful, and deeply offensive, but it also makes Jewish New Yorkers less safe”

This day is profoundly painful for so many New Yorkers. It marks three years since the horrific war crimes of October 7. On that day, Hamas killed more than 1,100 Israelis and abducted 251 others. We grieve alongside our many friends and neighbors who still carry that unthinkable loss. The suffering did not begin nor end that day. It instead continued through the Israeli government’s devastating, ongoing genocide in Gaza, in which it has killed more than 74,000 Palestinians—including more than 21,000 children. Even since the so-called ceasefire, more than 1,400 Palestinians have been killed. That suffering has intensified with every Israeli bomb dropped on ambulances waiting outside hospitals, every drone strike targeting a residential building or journalist, and every shipment of food aid turned away at a border crossing. Many New Yorkers are reckoning with this unbearable grief, and we mourn alongside them – all while knowing that our tax dollars fund these war crimes. Three years later, we must refuse to accept a world in which occupation and apartheid continue, where war crimes are met with impunity, and our federal government continues its complicity with every arms shipment. To honor the dead, we must fight for a world in which every person can live with freedom, safety, and dignity.

ברט מקגורק, מבכירי ממשל ביידן, התראיין לפודקאסט של דן סנור (גילוי נאות וכו׳) והפריך שורה ארוכה של טענות ומיתוסים לגבי עסקת השבויים. כדאי מאוד להאזין, במיוחד על רקע העובדה שהוא שימש מטעם ממשל שהתנגש עם ישראל עד כדי אמברגו נשק. חמש הנקודות המרכזיות של ברט מקגורק על המו״מ לשחרור החטופים: 1. ״אפשר היה להחזיר את כולם כמעט מיד״ — מקגורק: בולשיט מוחלט לדבריו, עסקה כוללת בשלבים הראשונים הייתה מחייבת למעשה כניעה לתנאי חמאס, וגם אז לא הייתה סיבה להניח שחמאס ישחרר את כולם. ההערכה האמריקנית הייתה שחמאס מתכוון לשמור חלק מהחטופים במשך שנים כקלף מיקוח. 2. העסקה הראשונה קרסה בגלל חמאס — והמחלוקת הייתה על הנשים הצעירות מקגורק מספר שחמאס ניסה לעבור לשחרור גברים מבוגרים אף שעדיין החזיק נשים צעירות בחיים. מבחינת ישראל, הסכמה לדלג עליהן הייתה עלולה להיות גזר דין מוות עבורן. לכן ישראל התעקשה על השלמת הקטגוריה — וחמאס הפסיק את השחרורים. 3. לפני הכניסה לרפיח לא הייתה עסקה שחמאס עמד להסכים לה לדברי מקגורק, ישראל הסכימה לכמה מתווים קשים מאוד, כולל שחרור אסירים כבדים, וחמאס דחה אותם. גם המתווה הישראלי שעליו הכריז ביידן לא התקבל בידי חמאס. מקגורק מדגיש: לא היה רגע לפני רפיח שבו עסקה הייתה ממש בהישג יד. יתרה מזו, חמאס היה מחכה שנים לפני שישחרר את כולם. 4. הלחץ של ביידן לעצור לפני רפיח לא נבע מכך שישראל טרפדה עסקה לפי מקגורק, ביידן פשוט הגיע בשלב הזה למיצוי מהמלחמה ומהמשבר האזורי. ארה״ב דחפה להפחתת הלחימה ברמדאן — מהלך שמקגורק אומר שדווקא הפחית את התמריץ של חמאס להתגמש במו״מ. 5. סינוואר והלחץ הצבאי היו המפתח מקגורק אומר שכל עוד יחיא סינוואר היה בחיים, לא ראה אפשרות ממשית לעסקה, כולל לרבות באירוע רצח ששת החטופים שהוצג כאן כהקרבתם בידי הממשלה. הכניסה לרפיח הייתה חלק מהמהלך שהביא בסוף לחיסול סינוואר, ולדבריו הלחץ הצבאי הוא שהביא את חמאס לנקודות שבהן הסכים לעסקאות. מבחינתו, לחץ צבאי ועסקת חטופים לא היו חלופות — הלחץ היה המנוף שאפשר את העסקאות.

CC @amirtibon - This sentiment is in ascendence in the Progressive Caucus in the U.S. House, the fastest growing and dominant cohort among Congressional Democrats (and the direction of travel among Senate D’s is the same): “…at a policy level they [@gadi_eisenkot + @naftalibennett] just don't differ from Netanyahu that much on the key issues (Gaza, Lebanon, Iran, equal rights, etc). “But so, look, there is a simple way for Israel to change my ‘perspective’ - not by swapping one hawkish, anti-Arab leader for another, but by NOT engaging in genocide and apartheid. “Actions speak louder than words - or personalities.”